<h1>רבינו אברהם מן ההר — חגיגה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[חגיגה ב' ע"א] בראיה. במצות יראה כל זכורך, שצריך להתראות בעזרה ברגל ולהביא עולת ראיה. חרש שוטה וקטן. דלאו בני דיעה נינהו ופטורין מן המצוות. החיגר וכו'. כולהו יליף בגמרא. איזהו קטן וכו'. אבל מכאן ואילך אע"פ שאינו חייב מן התורה הטילו חכמים על אביו לחנכו במצות. שלש רגלים. הראוי לעלות ברגליו חייב הכתוב, וכיון דגדול פטור מן התורה, קטן נמי שאינו יכול לעלות לאו בר חינוך הוא. ולרבינא דאמר. לקמן בפירקין [ד' ע"ב]. הניחא למ"ד. לקמן בפירקין [ט' ע"א]. כולן תשלומין. לקמן אמרינן שיש לקרבנות החג תשלומין כל שבעה. ואיכא מאן דאמר כולן תשלומין זה לזה, ואף מי שאינו מחויב ביום ראשון אם נתחייב בשאר הימים מביא, ואם לא הביא ביום שנתחייב יביא למחר. דראשון. ומי שלא נתחייב ביום ראשון לא יביא בשאר הימים אע"פ שנראה. יראה כתיב, דמשמע יראה האדם את השכינה. וקרינן יראה. כל זכורך את פני האדון, דמשמע שהאדון יבוא לראותך, הקיש הכתוב ראיתך לראיתו, מה הוא אין חסרון בראייתו אף מי שמחויב בראיה לא יהא חסרון בראייתו. מעיקרא. דהכל לאיתויי מי שחציו עבד. משנה ראשונה. קודם שחזרו ב"ה להורות כב"ש. פירש רבנו שלמה סיפא דמתניתין דתני חוץ מעבדים שאינם משוחררים, דאוקמה רבינא במי שחציו [עבד וחציו בן חורין] דפטור, נשנית קודם שחזרו ב"ה להורות כב"ש, ורישא הכל לאיתויי חציו דחייב נשנית לאחר שחזרו והורו שיש על ב"ד לכוף אדוניו לשחררו. והוה ליה כאילו כבר משוחרר וחייב, ומשנה לא זזה ממקומה ע"כ. וקשיא להאי פירושא, הואיל וחייב בראיה משום דהוה ליה כמשוחרר, גבי שופר נמי נחשביה כמשוחרר ויוציא את עצמו. וכבר ביארנו פרק ראוהו ב"ד [ר"ה כ"ט ע"א] הא מילתא ופירושא דילה בתכלית הביאור. ולקמן [ד' ע"א] נבאר זה.
[חגיגה ב' ע"ב] לא תקנתם. בפריה ורביה. לישא שפחה אינו יכול. מפני צד חירות שבו. בת חורין אינו יכול. מפני צד עבדות שבו. לא תוהו. לא לתהו ברא הקב"ה הארץ.
